תוכן

ט) ובזה יובן, מה שלא אמרו כי ג' ספירן מקננן בבריאה, אלא אימא וכו' פירוש: כי התבונה בהיותה נקראת אימא, שהוא בזמן היותה רובצת על זו"ן, היא לבדה מתפשטת ומתלבשת בתוך זעיר אנפין, ומאירה ומקננא בכרסיא, שהיא הבריאה. וזה בכח הג' ספירן כח"ב עילאין, המאירים בה בתבונה, ומכח זו ההארה שמקבלת מהם, היא מקננת בבריאה. אמנם הג' ספירן עילאין עצמם, אינם מקננות בבריאה כנז"ל, אמנם מתלבשות תוך התבונה. וגם כי המוחין הניתנים אל הבנים שלה, אינם רק מן התבונה לבדה, אשר היא מתפשטת ומתלבשת בתוכם בבחי' מוחין פנימיים, וגם היא רובצת עליהם, שהוא בחי' היותה להם בסוד מוחין מקיפים, והבן היטב מלת רביצה מה עניינה, כי הוא בחי' או"מ של המוחין, וזכור זה. גם בזה תבין, היות התבונה נקראת קו ירוק, המקיף את כל העולם, שהוא זו"ן הנקראים עולם. ודע. כי פה שמעתי מזולתי בשם מורי זלה"ה, והענין הוא, כי הזווג השני של או"א, הוא, כי אז אבא נכלל בחכמה של ז"א, ואימא נכללת בבינה דנוקבא דז"א. וכל זה הוא בסוד תוספת נשמה בהם, ואז מזדווגים שם או"א ע"י זו"ן, וכל זה לצורך אבא ואימא של בריאה, כנזכר לעיל.